הילדים השקופים: איך יכולים לחזור להיות נראים דרך טיפול אמנות 

כמעט בכל כיתה אפשר למצוא ילד שיושב לו בפינה כשהאחרים משחקים, שתמיד ינצח כאשר משחקים את "משחק השתיקה", שאף פעם לא מפריע. אבל לפעמים מתעוררת השאלה: אולי מידי פעם היה עדיף שהוא כן יפריע? או לפחות שישמעו אותו.
קשה להבין ילד כזה מבחוץ. הוא נראה בודד ולעיתים עצוב, העולם לא נגיש לו, אינו יודע לבקש את מה שהוא רוצה, מפחד לטעות, להיות דחוי ואז הוא נשאר שקוע בעולמו ואנחנו יכולים רק לנחש מה שעובר עליו. הוא נשאר לבד עם הפחדים והתקוות שלו. על מה הוא חושב? מה הוא לא מספר לנו? איך הוא מרגיש?
הורים לילד כזה שואלים את עצמם את השאלות האלו לעיתים, אך מיד עונים לעצמם שהוא ילד שלא מפריע, בבית הספר לא מתלוננים עליו, אז כנראה שהכל בסדר. בסערות של החיים השאלות האלו נשמעות ברקע, בקול חירש.
ילד כזה לרוב לא יספר את מה שהוא מרגיש במילים. גם למבוגרים קשה למצוא מילים שיביעו באופן מספק את מה שהם מרגישים וגם כשמוצאים את המילה כל כך קשה להיחשף ולהגיד אותה.
תחשבו עכשיו על ילד שקט, שלא מרבה לדבר, שלא רוצה שיראו אותו, שישימו לב אליו. איך אפשר לצפות שהוא יעשה את מה שרובנו לא מעיזים לעשות, שיפתח מולנו, שיראה לנו את עולמו הפנימי בערומו, שיהיה חשוף בלי באמת לדעת אם נבין אותו ולא נשפוט אותו?
כדי שזה יוכל לקרות, כדי שילד מופנם וסגור יסכים להיפתח ולהראות לנו הצצות אל העולם הפנימי שלו אנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליו, לתקשר איתו בשפה שנוחה לו.
אמנות ויצירה הן שפות טבעיות לכל ילד, האדם השתמש בהם הרבה לפני שהוא למד לדבר וכך זה קורה גם אצל ילדים.
אמנות היא שפה לא חושפנית, שמראה את עולמנו הפנימי, בלי להשאיר אותנו ערומים. כששואלים ילד שאלות, הוא יכול להרגיש שפולשים למרחב הפנימי שלו, אבל אף ילד לא ירגיש ככה אם נציע לו לצייר.
זה קורה כי למרות שאפשר ללמוד הרבה על ילד דרך היצירות שלו זה יכול לקרות רק מתוך הקשר בין הילד, המטפל והיצירה. אם המטפל יסתכל על הילד ועל היצירה שלו מלמעלה למטה הוא לעולם לא יבין ויכיר באמת את הילד, אבל אם המטפל קשוב ושותף לילד משהו מדהים קורה: הילד מחובר לעולם הפנימי שלו ולסודות הכי קסומים שלו, אבל לראשונה הוא לא לבד שמה. יש עוד מישהו יחד איתו, עד ושותף, מחובר אליו, אבל נפרד ממנו.

אותו רגע הוא בלתי נשכח לילד ולמטפל כאחד. באותו רגע נוצרת הברית הטיפולית, ההסכמה לטייל יחד בעולם לא ידוע. הילד מגלה שהוא יכול להיות בקשר עם האחר בלי להיפגע ובלי לאבד את העולם שלו שנותן משמעות לחייו והופך אותו ליחיד ומיוחד. הוא גם מגלה שעולמו נהיה יותר עשיר ומספק אם עוד אנשים נהיים חלק ממנו, שהוא יכול לתרום ולהיתרם ולהישאר נאמן לעצמו.
ברגע שהילד מסכים להיות בקשר של שותפות עם המטפל ומתחיל ליהנות מהחוויה הזאת איתו, בהדרגה הוא יתחיל להתעניין גם בשאר העולם ויתחיל להעיז יותר ויותר להביע את עצמו ולהיפתח אל האחר.
לאט לאט ילד שקוף ובלתי נראה מתחיל לקבל נוכחות ולהראות את הצבעוניות שהוא שמר עד אז בפנים. הצבעוניות החדשה והרגישות, שהרבה פעמים מאפיינת ילדים סגורים ומופנמים, מתחילות לצאת החוצה ולמשוך אל הילד חברים חדשים שנהנים לגלות עולם שלם, שלא ידעו על קיומו.